בספטמבר 2012 נסענו ללונדון לשנתיים עם התינוקת, וקיקה, כלבה גדולה בת 4, מעורבת, חכמה ושובבה ועם נוח ומוש 2 חתולים חמודים. נוח, חתול ג'ינג'י יפה תואר, מבוגר עם מצבי רוח. ומושי שחור לבן בן 3 שמצאנו באלנבי, קשקשן גדול עם דיעה על כל דבר. היינו לפני נסיעה עם הרבה ארגונים, השכרת דירות, אריזה, ויזה, כלומר הרבה מתח, ובתוך כל זה צריך להעביר את החיות ולדאוג להם. אנחנו הגענו קודם כדי למצוא דירה, להתארגן וכשבועיים אחר כך הגיעו קיקה, נוח ומושי והיינו צריכים סידור לזה גם.
כל המתח לפני, לגבי איך להעביר את החיות לאנגליה ללא הסגר, איזה דפים צריך איזה כלובים, איזה בדיקות, איזה חיסונים, מה לעשות לפני הטיסה, מי יידאג להם בזמן הטיסה, איך ואיפה לאסוף אותן, איך לעשות שתהיה להם הנסיעה הכי נעימה וכמה שפחות טראומטית, איך למצוא הסעה משדה התעופה... ועוד, נהפך לנו לבלבול גדול. חלק מצאנו בעצמנו בשאלות או באינטרנט. אבל האנגלים מאוד בירוקרטים ומאוד שונים בתפיסה.
ואז הגענו אל "הקליניקה" והקליניקה נתנה לנו שרות מדהים! קודם כל לשני הוטרינרים הראשיים יש נסיון אישי בנסיעה עם חיות שלהם לחוץ לארץ אז הם מודעים לכל המתח והרגישויות וידעו להרגיע אותנו. בצורה מאוד מסודרת הם הובילו ושרטטו לנו את סדר הדברים שצריך לעשות, שלב שלב.ֿ
אז קודם כל, למזלנו לפני כשנה וחצי, השתנה חוק הגירת חיות לאנגליה וכבר לא מדובר בהסגר של 6 חודשים. הם התאזנו עם החוקים של שאר אירופה. ולכן אם עושים חיסון לכלבת ושמים מיקרוצ'יפ לכל חיה וחודש לאחר מכן בדיקת הדם ששולחים מראה שהחיסון הצליח ברמה הנדרשת, אז 3 חודשים אחרי הבדיקה אפשר כבר להכנס עם החיות לאנגליה. בדרך צריך לטפל בכל מיני ניירת וכמה ימים לפני הנסיעה לתת טיפול לתולעים. הקליניקה שלה לנו שליח לוטרינר הראשי בבית דגן כדי להשיג את הניירת הסופית.
אבל אנגלים אוהבים ניירת, אז צריך גם להשיג את הניירת של תשלום המסים על החיות ושזה יהיה מוכן עם החיות לנסיעה. (אגב, תצלמו לפחות עותק נוסף אחד שיהיה אצלכם ולא בכלוב!!! יש מקרים בהם נאבדו המסמכים בדרך...). על כל מסמך חייב להיות מספר המיקרוצ'יפ של החיה. בסופו של דבר יש סט של מסמכים.
טסנו עם אלעל והם מאוד רציניים לגבי ההסעה. לגבי הכלובים, צריך לבדוק טוב טוב, שהחיה יכולה לשכב, לעמוד ולשבת זקוף ללא בעיה בכלוב. קיקה למשל היתה צריכה כלוב גדול במיוחד. צריך לאבטח ולטפל בכלובים כך שיהיו בטוחים לנסיעה.
אנחנו נאלצנו לנסוע אחרי כל הסידורים האלו ולפני סגירת כל המסמכים והטיפול. ד"ר אבישי מהקליניקה ואח של מיכל טיפלו לנו בכל השאר ואנו מודים להם מאוד.
כאשר חיכינו לחיות בצד השני היינו במתח נוראי, אך המרכז עצמו Animal Reception Centre ממש נחמד, עם חדר המתנה גדול עם ספות ישנות והרגשה מאוד ביתית. למרות שלהגיע אליו זה סיפור, לוקחים אוטובוס פנימי וצריך ללכת קצת. בספות היו עוד 4 זוגות שכל אחד חיכה לחיה שלו, וכל פעם שהם שיחררו חיה, כולנו התרגשנו וליטפנו.
אין כמו ההתרגשות והשמחה לראות את קיקה הכלבה לנו יוצאת במרכז החיות בשדה התעופה ורצה, היא התרגשה ועברה בינינו, עדיין מבולבלת לאחר מכן הוציאו אלינו את נוח ומוש יושבים בריאים (קצת בשוק), וליטפנו אותם דרך הכלוב ודיברנו איתם. קיקה כבר רצה בחות להריח את הריחות החדשים בשיחים.
ההסעה הגיעה ובהרגשת רוגע ושמחה לקחנו את כל המשפחה ביחד הביתה בהסעה. ההסעה היא של בחור אירי במקור מאוד נחמד, שיש לו ואן שהוסבה להובלת חיות. בעוד שמונית שאנו רצינו להזמין לא ידעה איך לקחת כל כך הרבה חיות ואותנו, הבחור של הקליניקה לא התרגש והיה מאוד נעים. עלה לנו 80 פאונד לנסוע עד פינצ'לי בצפון לונדון עם החיות, איתנו, עגלת תינוק ועוד עגלה נוספת.
עכשיו כולנו כאן ביחד מתרגלים לאנגליה, עם המון תודות לליווי והעזרה של הקליניקה. אנחנו פה כבר כמה שבועות. קיקה מתלהבת מהפארק הקרוב ומזג האוויר הרטוב, כאילו ממש בשבילה. אפשר לקחת את קיקה כמעט בלי רצועה (לא בעיר כמובן) ואנשים מאוד מתלהבים ממנה והיא רצה אחרי סנאים מסכנים. נוח, שתמיד היה סנוב, מבסוט מהדירה ולהסתכל מהחלון החוצה. מושי עדיין בשוק ודיכי אבל לאט לאט מתרגל לבית החדש. עכשיו הם התחילו לצאת ולבדוק את הסביבה.
אפילו לקחנו את קיקה להייד פארק ולארמון המלכה כדי שתבין מה קורה פה, כי אנחנו עדיין לא ממש הבנו.
אבל בקיצר, לקחת חיות לאנגליה זה הרבה בירוקרטיה וטיפול, אבל זה שווה כל רגע כאשר הם פה ועם ליווי ועזרה, זה הרבה יותר ידידותי ורגוע.
מיכל ועידו פרידמן